הקרנה
מה אמיתי פה?
כשכלב מלקק אותך באף זה אמיתי. כשאתה יושב מתחת לעץ ועלה נופל עליך זה אמיתי. כשאתה יושב על שולחן קק"ל, מניח על ירכיה את הראש שלך, זה אמיתי.
זה אמיתי גם כשאתה הולך לצידו, כתף משפשפת כתף, לעתים, ואתה אומר משהו, ומרגיש שהוא באמת-באמת מבין. זה אמיתי כשאתה אמיתי, כשאתה אומר בכנות ובישירות, בלי להרכין את ראשך, למה ומדוע. זה אמיתי כשאתה חזק, כשאתה אוהב, כשאיכפת לך וכשאתה בטוח בעצמך. זה אמיתי כשאתה יושב עם רגל אחת בחול, רגל אחת בחוץ, מבדיל בין הטמפרטורות שלפי העומק; אוסף קצת חול בידך השמאלית, שופך אותו כמו שעון-חול על הרגל, רואה כיצד חלק מהחול נתפס בשיערות הכמעט-לבנות שלך. זה אמיתי כשאתה שוכב על הרצפה בקניון עם מצפן, רואה שאין שום חוקיות אינטואיטיבית בקביעת זווית המרצפות ביחס לצפון האבסולוטי. זה אמיתי שאתה נותן לה לנשוך אותך, אך גם נושך אותה בחזרה; שאתה לא קונה "אוכל בשבילה" ולא דואג להביא לה רק את הדברים הפחות טעימים, אלא משקיע בה ברמה שתואמת את אהבתך כלפיה; שאתה נדחק בינה לבין הקיר במיטה, גב אל גב, והיא רוטנת בדיוק כפי שאתה רוטן. זה אמיתי שאתה לא אוהב סמלים, אך גם לא נרתע מהם; שאתה לא מעריך חולשות, אך גם לא מזלזל בהן. זה אמיתי שאתה אתה וגם את, שה"אתה" שלך לא משתלט עליך והופך אותך לחלש בשיריון. זה אמיתי כשאתה דופק עם קצה האצבע על שולחן מעץ, משמיע צליל דפיקה, ועושה זאת פעמים נוספות כדי להשמיע קצב; ועושה את אותו הדבר על גבה, עם כריות אצבעותיך, מוסיף - לפעמים - צליל צקצוק עם לשונך. זה אמיתי כשלשונך מענגת אותה, אחר-כך, והאורגזמה שלה היא האושר שלך, ולא האגו שלך.
זה אמיתי לשבת על צוק במדבר, איתה או לבד, ולהרגיש רוח חמה על הפנים. זה אמיתי לגדל לעצמך את האוכל בג'ונגל, ושאר היום לשבת על ערסל ולכתוב שירה. זה אמיתי לפסל פסל מחימר, לבנות מגדל מאבנים, גשר מחול, צורה מבן-אדם, משחק מתובנות. זה אמיתי לכתוב; או לקרוא. זה אמיתי לתלות את שיריך על תחנות אוטובוס ברחבי הארץ; לשיר בקול רם שירים שלך ושל אחרים בטרמפיאדות בדרום ובצפון. זה אמיתי ללכת איתה לישון ולקום איתה בבוקר.
כל זה, בכל אופן, רק נראה לי אמיתי. אני לא באמת יודע.
אבל כמעט אף אחד מן הדברים הללו לא קורה על גלי הרשת, נכון? האירועים שתיארתי לא מתרחשים, ברובם, באינטרנט.
האינטרנט הוא סייבר-סקס מטורף. סם כזה, לא?
***
אני כמעט חושב כך.
הדף הזה, כמו האינטרנט בכלל במקרים רבים, הוא הקרנה של חיי. כיום, נראה, לעתים, שהוא לא רק הקרנה אלא תחליף; אבל זה לא יישאר כך לנצח, ולמעשה, בתחומים מסוימים, זה ייעלם בקרוב ממש.
וכהקרנה הוא מאפשר המון - הוא מאפשר לכם, למי שקפץ לפה לביקור, הצצה אל חיי; אך גם הזמנה לבוא - לבוא הנה (מיקום נוכחי: באר-יעקב), לגעת בי, ללטף אותי, להביט איתי על העולם, כתף אל כתף.
לאהוב מקרוב.
